תחושה
מאת : גוסטב מורין
זוהי רק תחושה, שאיננה מבוססת על עובדה כלשהי. תחושה של חלום שלא התגשם על חיים מושלמים, בעולם מושלם. אלדוראדו, הארץ המובטחת, ארץ משגשגת, יבשת חופשית – בקיצור גן עדן.
כל אחד מאיתנו מדמיין אותו שונה (אך גם במקרה הזה אני מאמין בייצור המוני וטעם הצרכן), אך לכולנו תחושה דומה.
לארוז כמה חפצים וללכת, כי אין דבר קל יותר מאשר לזנוח את ההרגלים הכבדים היום – יומיים ולצאת לדרך של הלא נודע, במרדף אחר אידיאל דמיוני. התחושה הזו של המתנה מוכרת לרבים והיא בלתי ניתנת לשחזור. אנחנו משתוקקים, אנחנו סקרנים. אז בואו נלך !
התרופה הטובה ביותר לאהבה ממבט ראשון היא – מבט שני. לכן כמו תיירים או נוסעים בתפקיד הבאים למקום פעמים נוספות, אנו לא פוערים עיניים אלא ממקדים מבט ומגלים עולם שכבר גילו אותו בעבר פעמים רבות. גם אלו השוהים בגן עדן – יש להם בעיות אנושיות ויש להם על מה להתלונן. מה שיותר מדהים – גם להם יש פנטזיה על גן עדן – רק במקום אחר !
כך בשתייתנו בירה במועדון ג'אז לונדוני או בעומדנו מול סניף מקדונלדס הקיים בכל מקום (ובמקרה זה בפאריז) פוגעת בנו מחשבה מפגרת, שלהביעה בקול רם יהיה חסר תועלת. גם בית הוא - להיות בבית. זהו, בלי הסברים. כאן אני בביקור ושם אני בבית. כאן אני אורח ושם אני יכול להיות גם אורח וגם מארח. בקיצור – מתחילים להתגעגע הביתה. מתחילים לקבל תחושה, כמו תרגיל ראשון בשיעור אנטומיה, שראינו די ויותר – ועתה הזמן לחזור הביתה !
אנו חוזרים ומלאי התלהבות, מספרים לכולם את סיפורינו. האמת היא, שבשטף המילים שלנו, אנו יכולים לפספס שהם (קרי – שומעינו) לא מקשיבים לנו (קרי – המטיילים), אלא אולי בחצי אוזן. יש להם בעיות יום-יומיות משלהם, שלמען האמת, הופכות גם לבעיות שלנו. עוד בטרם סיימנו לדבר הן (קרי – הבעיות) כבר הפכו לשלנו. כך, עם אנחה, אנו נכנסים שוב ליום השגרתי הקרוב, הכולל את כל הנורמאלי והביתי. אנו ממשיכים לנסוע באוטובוס או ברכבת תחתית מתוסכלים מהחדשות ומלאים בויכוחים.
אם הזיכרון אינו בוגד בנו, הוא יתעתע בנו שוב, ויחל להזכיר לנו, יחל להציע דוגמאות והשוואות, ויתרה מזאת, יחל לפעול לגדילתה של תחושה טרייה. תחושה שבמקום אחר זה טוב יותר. בלי לשים לב. שוב לא נתאפק ונצא לדרך ואז שוב נחזור, נדחקים על ידי מטוטלת המופעלת על ידי כוחות שונים ונעה בין שני קטבים הפוכים.
אנו מאושרים באמת רק אחר כך, בגובה עשרת אלפים מטר במטוס המביא אותנו לגן העדן החלומי הבא או לביתינו, המתגלה לנו מחדש.
אותו גן עדן נשאר אחר כך רק במסגרת ההשקפה ובפרספקטיבה של גובה עשרה קילומטר. הבעיה היא שכל טיסה, הארוכה ככל שתהיה נוחתת על קרקע מוצקה.
כפי שניתן להבין, המטוסים מעמיסים על הסיפון לא רק את הנוסעים ומטעניהם אלא גם טונות של תחושות ובעיות שלא עברו בידוק או מכס אז מה הפלא שמדי פעם חלק מהמטוסים הללו נופלים.
תרגם: אלכס בן צבי
No comments:
Post a Comment